איך עובד חיישן לחץ אוויר בצמיגים, ולמה הנורה נדלקת דווקא בקור

נתחיל מהתשובה: ברוב המכוניות החדשות שהגיעו לארץ מ-2014 והלאה יושב בתוך כל גלגל חיישן קטן, מורכב על בסיס השסתום, שמודד את הלחץ כמה פעמים בדקה ומשדר אותו למחשב הרכב בגלי רדיו. זו השיטה הישירה, והיא התשובה הנפוצה לשאלה איך עובד חיישן לחץ אוויר בצמיגים. יש גם שיטה עקיפה, שלא מודדת לחץ בכלל, ונגיע אליה עוד רגע. והדבר שהכי שווה לזכור: הנורה הצהובה בלוח המחוונים היא לא תקלה ברכב. ברוב המקרים היא בסך הכל אומרת שחסר אוויר.

השיטה הישירה: מד לחץ זעיר בתוך הגלגל

החיישן מורכב על החלק הפנימי של השסתום, מסתובב עם הגלגל, ושוקל בסביבות 30 גרם. בתוכו יושבים מד לחץ, מד טמפרטורה, סוללת ליתיום אטומה ומשדר שעובד בתדר 433 מגה-הרץ בדגמים אירופיים. כל כמה שניות הוא שולח למחשב חבילת נתונים קטנה: מי אני, מה הלחץ אצלי, מה הטמפרטורה. הסוללה מחזיקה בין חמש לעשר שנים, והיא אטומה בכוונה, אז אין מה לפתוח. כשהיא נגמרת מחליפים את החיישן כולו בפנצ'רייה, וזה נוטה לקרות בדיוק כשעוברים חורף רביעי או חמישי עם אותו רכב.

היתרון גדול: המערכת יודעת להגיד בדיוק איזה גלגל ירד, ובחלק מהדגמים גם להציג את המספר עצמו על המסך.

השיטה העקיפה: בלי מד לחץ בכלל

יצרניות שרצו לחסוך הלכו בדרך אחרת. במקום חיישן בכל גלגל, המערכת נשענת על חיישני המהירות של ה-ABS, שקיימים ברכב ממילא. הפיזיקה פה פשוטה: צמיג שחסר בו אוויר נהיה מעט נמוך יותר, ההיקף שלו קטן, והוא מסתובב קצת מהר יותר מהאחרים. המחשב משווה בין ארבעת הגלגלים לאורך נסיעה, וכשאחד מהם חורג בעקביות, נדלקת ההתראה.

המערכת הזו לא יודעת מה הלחץ. אין לה מושג. היא רק מזהה שגלגל אחד מתנהג אחרת מחבריו, ולכן אחרי כל ניפוח חובה לאפס אותה בכפתור או דרך התפריט. בלי איפוס היא תמשיך להתריע על בעיה שכבר טופלה, וזו הסיבה שהרבה נהגים משוכנעים שהמערכת אצלם מקולקלת.

למה הנורה נדלקת דווקא בבוקר קר

אוויר מתכווץ בקור. ירידה של עשר מעלות בטמפרטורה מורידה בערך 0.1 בר מהלחץ בצמיג, וצמיג תקין ממילא מאבד קצת לחץ כל חודש דרך הגומי עצמו, לאט ובשקט. עכשיו תחברו את השניים: צמיג שירד טיפה במהלך הסתיו פוגש בוקר של שמונה מעלות, חוצה את סף ההתראה, והנורה נדלקת בדיוק כשממהרים לצאת. עד הצהריים הצמיג מתחמם מהנסיעה, הלחץ מטפס חזרה, והנורה נעלמת. ואז נדמה שהחיישן סתם משתגע.

קרה לי בחורף שעבר, ובהתחלה באמת חשדתי בחיישן. הוא היה בסדר גמור. הצמיג פשוט ישב על הגבול, והבוקר הקר דחף אותו מתחתיו. רוב המערכות מכוילות להתריע כשהלחץ צונח בסביבות רבע מתחת לערך שהיצרן קבע, אז נורה שנדלקת ונעלמת לסירוגין היא כמעט תמיד צמיג שמרחף בדיוק סביב הסף הזה.

מה עושים כשהנורה נדלקת

קודם כל מבררים מה הלחץ הנכון. המספר שמודפס על דופן הצמיג הוא לחץ המקסימום שהצמיג עצמו סובל, ואת הערך שהרכב באמת צריך מחפשים על מדבקה בעמוד הדלת של הנהג או בתוך מכסה הדלק. ברכב משפחתי טיפוסי זה יושב בין 2.2 ל-2.5 בר. בודקים כשהצמיגים קרים, כלומר לפני נסיעה ולא אחריה, כי חימום מעלה את המדידה ומטעה.

ואז מנפחים. בתחנת דלק זה אומר לחכות בתור לעמדת האוויר ולקוות שהמד שם מכויל. הפתרון שאני מעדיף הוא מדחס קטן שחי בתא הכפפות: במדחס האוויר האלחוטי של נובינה מקלידים על המסך את הלחץ הרצוי, מצמידים לשסתום, והוא נעצר לבד ברגע שהגיע לערך. בלי לנחש, בלי לרוץ בין הגלגל לעמדה.

ואם אותו גלגל יורד שוב אחרי כמה ימים? זה כבר לא מזג אוויר. מסמר קטן מסוגל לשבת בצמיג שבועות ולשחרר אוויר טיפין טיפין, והכתובת אז היא פנצ'רייה, לא משאבה. וברכב עם מערכת עקיפה, לא לשכוח את האיפוס אחרי הניפוח.

זה פחות או יותר כל הסיפור. חיישן שמודד ומשדר, או מחשב שמשווה סיבובים. ובחורף, לפני שנבהלים מהנורה, שווה לעצור שנייה ולזכור שברוב הבקרים הקרים מדובר פשוט באוויר שהתכווץ.