מאוורר לרכב של פעם: מה היה טוב בו, ומה השתנה מאז
מאוורר לרכב של פעם הוא המאוורר הקטן עם הרשת המתכתית, זה שנתפס בקליפס לדשבורד או נדבק בוואקום לשמשה, והכבל שלו נמתח עד שקע המצת. ראש אחד, לפעמים שניים, ומתג עם שתי מהירויות: חזק, וחזק יותר. הוא עדיין קיים. בחנויות אביזרי רכב ובאלי אקספרס אפשר למצוא אותו כמעט באותה צורה בדיוק, ובדרך כלל בכמה עשרות שקלים. אז השאלה היא לא איפה משיגים אותו. השאלה היא את מי אתם מנסים לקרר, כי התשובה לזה קובעת אם הוא עדיין הבחירה הנכונה.
למה כולם זוכרים אותו דווקא ככה
מי שגדל בשנות השמונים והתשעים זוכר קודם את הרעש ורק אחר כך את הרוח. בהרבה מכוניות משפחתיות של אז מזגן היה תוספת שמשלמים עליה בנפרד (בגרסאות הבסיס של פיאט אונו או סובארו, למשל, הרבה פעמים פשוט לא היה), ובקיץ זה אומר חלונות פתוחים, מושב סקאי שנדבק לירכיים ומאוורר אחד שמזמזם מול הנהג.
והוא עבד. בערך... מאוורר לא מוריד את הטמפרטורה של האוויר אפילו בחצי מעלה, הוא רק מזיז אותו. אבל אוויר שזז על עור מזיע מרגיש קריר יותר, כי הזיעה מתאדה מהר יותר ולוקחת איתה חום מהגוף. זו אותה פיזיקה של כל מאוורר תקרה בסלון, והיא לא השתנתה מאז.
מה שכן השתנה זה המכונית.
מה פחות עבד בו, כשמסתכלים עליו היום
תכל'ס, הרבה מהזיכרונות הטובים ממנו נשענים על זה שלא הייתה ברירה. המנוע היה מוברש וזול, ומשם גם הרעש: זמזום גבוה שמתחזק ככל שהמנוע מתבלה, עד שבנסיעה ארוכה לאילת מפסיקים לשמוע אותו רק כי מתעייפים. הלהבים היו מפלסטיק קשיח, מאחורי רשת עם מרווחים שאצבע של ילד בן ארבע נכנסת בהם בלי מאמץ. והכבל? נמתח לרוחב הדשבורד עד המצת, ונתפס בכל פעם שמישהו הושיט יד לרדיו.
גם הוואקום לא החזיק. דשבורד שעומד בשמש בחניון פתוח באוגוסט יכול לעבור 70 מעלות, הגומי מתרכך, ואחרי יום או יומיים המאוורר נמצא על הרצפה ליד הדוושות. ויש עניין שפחות חשבו עליו אז: חפץ קשיח שיושב חופשי על הדשבורד הופך לחפץ שעף בבלימה חזקה.
ועוד פרט קטן. בהרבה מכוניות חדשות שקע ה-12 וולט כבר תפוס במטען של הטלפון, ובחלק מהן יש רק אחד.
המושב האחורי, שהמאוורר של פעם לא ראה
היום כמעט בכל מכונית יש מזגן, והבעיה עברה אחורה. הפתחים יושבים בלוח המחוונים, בגרסאות הבסיס של לא מעט דגמים אין פתחים לשורה השנייה, והאוויר הקר מתחמם בדרך. מי שמרגיש את זה הכי הרבה הוא תינוק בכיסא בטיחות שפונה אחורה: הפנים שלו מול גב המושב, בדיוק במקום שהזרם מהמזגן כמעט לא מגיע אליו. מי שנסע פעם בכביש הערבה בשתיים בצהריים עם ילד שמתלונן מאחורה מכיר את זה מקרוב.
הניסיון הראשון של רוב ההורים הוא לסובב את המאוורר הישן אחורה. בעצם, רגע, זה לא ממש עובד: מהדשבורד הזרם עובר ליד האוזן של הנהג, מתפזר באמצע התא ומגיע למושב האחורי חלש ובזווית עקומה. המיקום קובע כמעט הכל. מאוורר שנתלה על הגב של המושב הקדמי נמצא חצי מטר מהילד ומכוון ישר אליו.
זה ההיגיון מאחורי המאוורר למושב האחורי שאנחנו מוכרים בנוביבה: הוא נתלה על משענת הראש בלי כלים, מתחבר לשקע USB ונדלק עם ההתנעה, ויש לו שלוש מהירויות וראש שמסתובב כדי לכוון את הזרם לגובה הנכון. כלומר, אותו רעיון של המאוורר שזוכרים, רק שהוזז למקום שבו יש לו עבודה לעשות.
אז מתי בכל זאת לקנות את הישן
יש מצבים שבהם הוא הבחירה הנכונה, ושווה להגיד את זה ביושר. אם המזגן ברכב מקולקל או שאין בכלל, ואתם נוסעים לבד, מאוורר דשבורד על 12 וולט יעזור לכם יותר מכל מאוורר שנתלה מאחורה, כי הוא מכוון לפנים שלכם. מאוורר למושב האחורי לא יעשה לנהג כלום. אותו דבר אם אתם משפצים מכונית קלאסית ורוצים שהפנים שלה ייראה כמו פעם. שם דגם עם רשת כרום הוא חלק מהעניין.
אבל אם המזגן עובד ומאחורה יושבים ילדים, המאוורר של פעם הוא פשוט המוצר הלא נכון. הוא יזמזם מקדימה, והילד מאחורה ימשיך להזיע.
ואם מה שחסר לכם זה בעיקר הזמזום... יש סיכוי לא רע שאחד כזה עדיין שוכב באיזה ארגז במחסן של ההורים. שווה לבדוק לפני שמזמינים.
