אקדח לחץ מים לצינור גינה: מה הוא באמת עושה, ואיך בוחרים אחד שלא יידלוף

אקדח לחץ מים לצינור גינה לא מייצר לחץ. אף אחד מהם, גם היקר. הלחץ מגיע מהברז, בדרך כלל בין שלושה לחמישה בר בבתים בישראל, והאקדח רק לוקח את הזרם העצל הזה ודוחס אותו דרך פתח צר, ככה שהמים יוצאים מהר ובסילון ממוקד. זה ההבדל בין להרטיב את האוטו לבין להוריד ממנו את האבק, וזה הבדל אמיתי. רק שכדאי לדעת מראש מה קונים: פיה חכמה, לא מכונת שטיפה.

מי שמצפה לתוצאה של קרשר יתאכזב. מי שמצפה לצינור שסוף סוף עושה משהו, יהיה מרוצה.

מה קורה בתוך האקדח, ולמה זה חשוב לבחירה

אותה כמות מים שעוברת בצינור צריכה לצאת דרך חור קטן בהרבה, אז היא יוצאת מהר יותר. זה כל הטריק. אין מנוע, אין משאבה, ולכן גם אין מה להתקלקל בפנים. (זו גם הסיבה שהסילון נחלש כשמישהו פותח ברז במקלחת באותו רגע. לא האקדח אשם.)

מה שכן קובע כמה כוח תקבלו בקצה: קוטר הצינור, האורך שלו, וכמה פיתולים יש בו בדרך. צינור חצי צול של עשרים וחמישה מטר עם שני קיפולים מאחורי העציץ יביא לאקדח הרבה פחות ממה שהברז נותן. אז לפני שמאשימים את הפיה, מותחים את הצינור עד הסוף ופותחים את הברז לגמרי. הרבה פעמים זה כל התיקון.

על מה מסתכלים לפני שקונים

ארבעה דברים, ובסדר הזה.

הגוף. אקדחי הפלסטיק הזולים נסדקים בדיוק במקום שבו הכי לא רוצים: סביב ההדק ובחיבור לצינור. שמש ישראלית של קיץ אחד מספיקה כדי להפוך פלסטיק לפריך, ואז נפילה אחת על ריצוף החצר גומרת את הסיפור. גוף מתכת שוקל יותר ביד, וזה דווקא יתרון, כי הוא לא זז לכם בכף היד באמצע השטיפה.

החיבור. ההברגה או המחבר המהיר בקצה הם הנקודה שנוזלת ראשונה. פליז מחזיק שנים. פלסטיק עם הברגה מתחיל לטפטף אחרי כמה חודשים של סגירה ופתיחה, ואז מקבלים נחל קטן על היד בכל פעם שלוחצים.

הפיה. אקדח טוב לא נותן מצב אחד. מסובבים את הראש ועוברים מסילון חד ודק, שמתאים לחריצים בין אריחים ולג'אנטים, עד ערפל רך שאפשר להשקות איתו שתילים בלי לעקור אותם. אם יש רק שני מצבים, זה יעצבן. המצבים שבאמצע הם אלה שמשתמשים בהם הכי הרבה.

ההדק. שווה לבדוק אם יש נעילה. שטיפה של אוטו לוקחת עשר דקות, ואצבע שלוחצת על הדק מתכת עשר דקות רצוף מתחילה לכאוב בדקה השישית. לא נורא, אבל מי שכבר קונה, שיקנה עם.

מתי זה לא המוצר בשבילכם

תכל'ס, יש שלושה מצבים שבהם עדיף לחסוך את הכסף ולקנות משהו אחר.

אם המטרה היא להוריד טחב שחור מאבני ריצוף, או לקלף שכבת לכלוך של חורף שלם ממרפסת, צריך מכונת לחץ אמיתית. מאה בר ומעלה, מנוע חשמלי, ורעש. אקדח לצינור יוריד את השכבה העליונה וישאיר את הכתם. אם גרים בקומה גבוהה עם לחץ מים חלש, או שהמים מגיעים מדוד על הגג, גם אז הסילון יצא בקושי, כי אין ממה לדחוס. ואם רוצים להשקות גינה שלמה, מערכת טפטפות תעשה את זה טוב יותר ובלי שתעמדו שם עם צינור ביד.

לכל השאר, כלומר רכב, אופניים, ריהוט גן, תריסים מאובקים, רחבת החניה אחרי סופת אבק, זה בדיוק הכלי.

כמה משלמים, ועל מה

בדוכנים ובחנויות הכל-בו מוצאים אקדחי פלסטיק בעשרים עד ארבעים שקל. הם עובדים. עונה אחת, לפעמים שתיים, ואז החיבור מתחיל לדלוף או ההדק נשבר. דגמי מתכת מלאים יושבים בטווח של שמונים עד מאה חמישים שקל, וההפרש כולו הולך לחומרים: גוף, חיבור פליז, ומנגנון פיה שלא מתרופף.

אקדח הלחץ לצינור הגינה שאנחנו מוכרים יושב בדיוק בקטגוריה הזו: גוף מתכת מלא, חיבור פליז, פיה שמסתובבת מסילון חד ועד ערפל עדין, בלי חשמל ובלי מכונה, ב-119.90 שקל. הוא מתחבר לכל צינור גינה רגיל. מול קרשר הוא לא מתמודד, וגם לא צריך. את חתיכת הפלסטיק שנסדקה לכם בקיץ שעבר הוא מחליף בכיף.

על מה לא שווה לשלם: ערכות עם שבעה ראשים מתחלפים, צינורות "מתרחבים" שמגיעים עם אקדח במתנה, ואביזרי ריסוס סבון. הראשים הולכים לאיבוד, הצינורות המתרחבים נקרעים אחרי עונה, והסבון יוצא מימי מדי בשביל לעזור. אקדח אחד טוב על צינור רגיל, ודלי עם סבון ליד. ככה שוטפים.

ובדיקה אחת בבית, לפני ששומרים את הקבלה במגירה: מחברים, פותחים את הברז לגמרי, ולוחצים על ההדק לחצי דקה. אם יש טפטוף מהחיבור כבר עכשיו, זה לא ישתפר. מחזירים.