איך למנוע יתושים בבית: מה עושים לפני שהם בכלל נכנסים

4 דקות קריאה
מרפסת עם עציצים על תחתיות יבשות ווילון רשת שקוף בפתח הדלת, בשעת ערב מוקדמת

אמצע אוקטובר, ועדיין מזמזם ליד האוזן בלילה. מי ששואל איך למנוע יתושים בבית צריך לדעת דבר אחד לפני שהוא קונה משהו: היתוש שעוקץ אתכם בקע כנראה במרחק של כמה עשרות מטרים מהמיטה, ולפעמים בתוך הדירה עצמה. לכן מניעה היא שתי עבודות, ובסדר הזה. קודם מייבשים את המים שבהם הוא גדל, אחר כך סוגרים את הדרכים פנימה. תרסיסים, מדבקות וגאדג'טים מטפלים רק במה שנשאר אחרי שתיהן.

העונה בארץ נמשכת בערך מאפריל עד נובמבר, ובסתיו חם היא נמתחת עוד קצת. זה לא מאוחר מדי.

מאיפה הם מגיעים (בדרך כלל ממש מקרוב)

שני מינים עושים פה את רוב העבודה. יתוש הבית המצוי, הקולקס, פעיל בעיקר בערב ובלילה ואוהב מים עומדים עם קצת לכלוך. יתוש הנמר האסייתי, השחור עם הפסים הלבנים, עוקץ דווקא באמצע היום, ומסתפק בכמות מים שנכנסת בפקק של בקבוק. הנמר גם לא מתרחק הרבה ממקום הבקיעה, בדרך כלל עד מאתיים מטר. כלומר, אם יש לכם נמרים במרפסת, המקור נמצא אצלכם או אצל השכנים, ולא בפארק שבקצה השכונה.

מביצה ליתוש בוגר עוברים בקיץ שבעה עד עשרה ימים. סיבוב ייבוש פעם בשבוע שובר את המחזור, ופעם בשבועיים כבר מאחר. מה בודקים? תחתיות של עציצים, הדלי שמתחת לצינור הניקוז של המזגן (זה המקור שהכי הרבה אנשים מפספסים, כי הוא מתמלא מחדש כל יום), אגרטל עם ענפי פוטוס במים, קערת השתייה של הכלב במרפסת, מרזב סתום, ויריעת ניילון על ריהוט הגן שאספה מי השקיה בקפל. נשמע ארוך. בפועל זה עשר דקות, ורובן הולכות על הזזת עציצים.

ומה עם מים שאי אפשר לשפוך, כמו בריכת נוי או מזרקה בחצר? בשביל זה יש Bti, חיידק שפוגע בזחלים של יתושים ושל כמה זבובים קרובים, ולא בדגים, בציפורים או בבני אדם. הוא התגלה ב-1976 בנגב, במחקר של יואל מרגלית מאוניברסיטת בן-גוריון, ומאז רשויות בריאות בכל העולם משתמשות בו. במשתלות מוכרים לפעמים טבליות על בסיסו לבריכות קטנות, שווה לשאול.

לסגור את הבית בלי לחיות בחושך

על רשתות החלון כבר כתבנו במדריך למה עושים כשהיתושים כבר בפנים, אז בקצרה: רשת שלא צמודה למסגרת היא רשת פתוחה. פחות מדברים על החור בקיר שדרכו עוברת הצנרת של המזגן המפוצל. המתקין אוטם אותו בקצף או בסיליקון, ואחרי כמה קיצים החומר מתייבש ונסדק, ולפעמים נשאר מאחורי כיסוי הפלסטיק פתח בגודל של אגודל. תפתחו ותציצו. שפופרת סיליקון עולה כמה עשרות שקלים.

נשארת הדלת, והיא הבעיה האמיתית. חלון אפשר לרשת ולשכוח ממנו, אבל דלת המרפסת נפתחת עשרים פעם בערב: לתלות כביסה, להוציא זבל, לבדוק למה הכלב נובח. טוב, אולי לא עשרים, אבל מספיק. כל פתיחה כזו, כשבפנים דולק אור ובחוץ כבר חשוך, היא הזמנה. הקולקס נמשך לפחמן הדו-חמצני ולחום של מי שיושב בסלון, ושתי שניות של דלת פתוחה מספיקות לו. בשביל הרגע הזה בדיוק אנחנו מוכרים וילון מגנטי שקוף לדלת המרפסת, שנסגר מעצמו אחרי כל מעבר, גם כשהידיים תפוסות בסל כביסה. מתקינים אותו עם פס הדבקה על המשקוף, בלי מקדחה ובלי כלים, והוא שומר גם על הקור של המזגן בפנים. כן, יש לנו אינטרס, תשקלו את זה בהתאם. ומי שהמשקוף שלו לא ישר או שהפתח רחב מהרגיל, שימדוד לפני שמזמין. וילון שלא נסגר עד הסוף מפספס את כל הרעיון.

על מה לא לבזבז כסף

מנורת UV עם רשת חשמלית, זו שמתקתקת כל כמה דקות בפינת המרפסת. לא. כשחוקרים מאוניברסיטת דלאוור ספרו מה נקטל במכשירים כאלה בחצרות פרטיות, יתושים וחרקים עוקצים אחרים היו פחות מאחוז אחד מהתפיסה. השאר היו חיפושיות, עשים וחרקים שלא מפריעים לאף אחד. ההסבר פשוט: היתוש מחפש פחמן דו-חמצני וריח של עור, ואור הוא לא מה שמושך אותו.

גם עציץ הגרניום שנמכר בכל משתלה בתור צמח נגד יתושים לא עושה הרבה. הריח שלו משתחרר בעיקר כשמועכים עלה, ועל אדן החלון הוא בעיקר נראה טוב. ואם אתם שוקלים מכשיר אולטרסוני, תקראו קודם את ההשוואה בין הפתרונות. חוסך מאה שקל.

תכל'ס, אם יש תקציב רק לדבר אחד, הוא הולך על הפתח שנפתח הכי הרבה.

כשהמקור בכלל לא אצלכם

אפשר לייבש כל תחתית בדירה ועדיין לקבל יתושים כל ערב. בבניין משותף זה קורה הרבה: בור ניקוז בחניון התת-קרקעי שלא מתרוקן עד הסוף, שוחת ביוב עם מכסה סדוק, מרזב בגג שנסתם בעלים. פה כבר צריך את ועד הבית. ואם המקור בשטח ציבורי, פונים למוקד העירוני (ברוב הערים זה 106), שמעביר את זה למחלקת התברואה. פנייה עם תמונה ומיקום מדויק קלה יותר לטיפול מאשר תלונה כללית על המון יתושים בשכונה.

ועוד פרט אחד לפני שדוחים את כל זה לאביב: הביצים של יתוש הנמר נדבקות לדופן של כלי, קצת מעל קו המים, ויכולות לשרוד שם יבשות חודשים ארוכים עד שהמים חוזרים. אז את תחתיות העציצים כדאי לשפשף עם מברשת. ריקון לבד משאיר אותן בדיוק איפה שהן.

עוד מדריכים